אופרייט ליס בע"מ נ' חן ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בתאריך 01/08/2006.

2.התובעת הייתה הבעלים של רכב מס' רשום 7378456 מסוג פיז'ו (להלן: "הפיז'ו").

3.הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הייתה בעת הרלוונטית, על-פי הנטען בתביעה המתוקנת, הנהגת של רכב מס' רשום 4586218, מסוג שברולט קוואליר (להלן: "השברולט"), ואילו הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") היה בעת הרלוונטית הבעלים של השברולט.

יצוין, כי התביעה הוגשה תחילה נגד הנתבעת בלבד, בטענה שהייתה הנהגת והבעלים של השברולט, אך לאור טענתה בהגנתה, כי הנתבע הוא הבעלים, וכי לא עשתה שימוש בשברולט באותה עת, הוגשה התביעה המתוקנת לה צורף הנתבע.

4.נטען בתביעה, כי בתאריך 01/08/2006, בסמוך לשעה 14:30, בהיות הפיז'ו נהוג ע"י מר גבעון מאיר בצומת גולני, ובעודו במצב של עצירה, פגע בו השברולט וגרם לו נזקים בחלקו האחורי. משהתחלף הרמזור לירוק, נהג הפיז'ו התקדם והחנה אותו בשול הימני לאחר הצומת, אך נהגת השברולט הסיטה רכבה ימינה ונמלטה לכיוון טבריה.

5.הנתבעת טענה בהגנתה, כי אין היא הבעלים של השברולט מאז שמכרה אותו בתאריך 17/05/2005 לנתבע, וכי מאז מועד זה לא עשתה ברכב כל שימוש, ולא נהגה בו. כן לטענתה, אף שחלפו כ-33 חודשים מאז התאונה (עד להגשת התביעה), מעולם לא קיבלה כל הודעה ממאן דהוא על מעורבותה בתאונה זו.

ועוד, טענה הנתבעת, לא ייתכן, כי הנזק שנגרם לפיז'ו מבחינת מוקד הנזק ומיקומו הגבוה יחסית לגובה המגן הקדמי של השברולט, נגרם כתוצאה מהתאונה הנטענת.

6.הנתבע מאשר בהגנתו, כי אכן רכש את השברולט מהנתבעת עוד בתאריך 17/05/2005, וכי מתאריך זה הבעלות, החזקה והשימוש בשברולט עברו לידיו, אם-כי העברת הבעלות במשרד הרישוי "לא הוסדרה מסיבות שונות".

עוד טען הנתבע בהגנתו, כי מאז 17/05/2005 הנתבעת לא עשתה כל שימוש בשברולט, ובפרט לא ביום התאונה הנטענת; וכי באותה תקופה כלל לא היה, לא הוא ולא רכבו, באזור הגליל, ולא הוא ולא רכבו היו מעורבים בתאונה כלשהי במועד הנטען. באותה תקופה שהה הנתבע, לטענתו, במושב אחוזם שבחבל לכיש, עקב מלחמת לבנון השנייה שהתחוללה באותם ימים.

גם הנתבע טען בהגנתו, כי נוכח הפרשי הגובה בין שני הרכבים, התאונה הנטענת לא תיתכן.

הנתבע גם שלל מכל וכל, כי הנתבעת נהגה בשברולט במועד התאונה הנטענת.

7.שני הנתבעים גם מתכחשים לנזקים הנטענים וטוענים, בין היתר, לנזק ראייתי שנגרם להם בכך שנמנע מהם לבדוק נסיבות התאונה ולהוכיח, כי רכבם והם לא היו מעורבים באותה תאונה, משלא הגיעה אליהם כל פניה מהתובעת בדבר מעורבותם בתאונה הנטענת, משך קרוב לשלוש שנים.

דיון:

8.שתיים הן השאלות העובדתיות המרכזיות העומדות להכרעה לצורך בחינת שאלת האחריות של הנתבעים לאירוע התאונה. האחת – זהות מי שנהג ברכב הפוגע; השניה – זהות הרכב הפוגע.

9.התובעת טענה בסיכומיה, כי זכרון הדברים שנערך כביכול, בין הנתבעים, בתאריך 17/05/2005, אינו אלא מסמך בדוי, אשר נערך בסמוך לאחר התאונה, במטרה לבדות ראיה, ולהרחיק את הנתבעת מזירת התאונה.

כבר אומר, אין צורך להכריע בשאלה זו, לצורך הכרעה בגורל התביעה, במיוחד נוכח טענת התובעת כי מי שנהג בשברולט הייתה אישה ולא גבר, וכן לאור הקביעה שלי בהמשך, כי הנתבעת אכן נהגה בשברולט בעת הרלוונטית; אם-כי התייחסות לעניין זה תבוא בהמשך לצורך הערכת מהימנות העדים והראיות שהובאו לפניי.

10.נהג הפיז'ו אכן לא זכר מספר הנוסעים ברכב, כאשר בתצהירו ציין, כי נסעו איתו עוד שניים, ואילו מחקירתו הנגדית עולה, כי נסעו איתו עוד שלושה או ארבעה, ואף זכר לנקוב בשמות שלושה מתוך הנוסעים (עמ' 9, ש' 11 עד 17). מאידך, העיד הנהג, כי הוא זוכר את נסיבות התאונה "מצוין", גם בעומדו על דוכן העדים.

אינני רואה בסתירה בעדות הנהג בדבר מספר הנוסעים איתו כסתירה היורדת לשורש העניין. מדובר באירוע שהתרחש יותר מחמש שנים לפני חקירתו הנגדית, וכ-3 שנים לפני חתימתו על תצהיר עדות ראשית.

דבריו של הנהג, כי נסיבות התאונה זכורות לו מצוין מהימנים עליי. סוף כל סוף, זהו האירוע הדרמטי שהיה בלב העניין, ולא מספר הנוסעים שהיו איתו. מתברר גם שאין המדובר בנוסעים שנוסעים איתו דרך קבע, או בבני משפחתו, אלא במכרים שנסעו יחדיו במסגרת פעילות חברתית – חלוקת מזון ומשחקים לילדי יישובי הצפון בעת מלחמה.